פסק-דין בתיק ע"א 2564/07

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט (בדימוס) ר' ג'רג'ורה), בגדרו נדחתה תביעת המערערים לפסק דין שיצהיר כי הסכם בין המדינה לבין המשיב 1 (להלן: חסן) למכירת חלקת קרקע, שקיבל תוקף של פסק דין - הינו בטל.

            בפתח הדברים אביא את הנתונים הצריכים להכרעה.

העובדות הרלבנטיות

2.             הליך זה עוסק בזכויות הקנייניות בחלקה 29, גוש 18899 באדמות כפר ירכא (להלן: החלקה), והוא מביא לכלל סיום מסכת ארוכה של התדיינויות משפטיות, אשר תחילתן בשנות החמישים של המאה הקודמת. השתלשלות העניינים המפורטת בנוגע לחלקה זכתה לתיאור מפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ועל כן לא אחזור עליה כאן, וחלף זאת אתמקד בתיאור תמציתי של העובדות שיש להן נגיעה לענייננו.

3.             החלקה עברה תהליכי הסדר קרקעות שהחלו בתקופת המנדט והמשיכו עד לשנות השישים. במסגרת הליכי ההסדר, הוגשו שתי תזכורות תביעה על ידי הצדדים:

(א)       המערערת 1, אלמנתו של מר עלי מוחמד תקתוק ז"ל, שהיה מורישם של המערערים שלפנינו, הגישה תזכורת תביעה בתיק ירכא/542. במסגרת תזכורת תביעה זו, תבעה המערערת 1 את הבעלות בחלקות זמניות 28 ו-28א'. הדיון בהליך התקיים בתאריך 30.11.1970 (כב' השופט ע' ידיד-הלויז"ל), ובמסגרתו נקבע כי החלקות הנ"ל יירשמו על שמה של המדינה, לאחר שלדיון לא הגיע כל נציג בשמם של המערערים.

(ב)        חסן ושני אחרים הגישו תזכורת תביעה בתיק ירכא/46. תזכורת תביעה זו עסקה, בחלקיה הרלבנטיים לענייננו, בחלקה זמנית 27א', שאותה תבע חסן. בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט ע' ידיד-הלוי ז"ל) דן בהליך בתאריך 20.2.1966, וקבע כי שני מקטעים (מתוך שלושה) בחלקה זמנית 27א' יירשמו על שמו של חסן.

4.             בתאריך 31.8.1976 פורסם לוח הזכויות, ובו נקבע כי החלקה תירשם על שם המדינה. זהו המקום לציין כי היחס בין החלקות הזמניות, שהיו מושא תזכורות התביעה שצוינו לעיל, לבין חלקה (סופית) 29, מושא הליך זה - לא הוכח כדבעי בפני בית המשפט הנכבד קמא. הווה אומר: המערערים לא הצליחו להראות, כי החלקות הזמניות שלגביהן הם הגישו תזכורת תביעה - מרכיבות את חלקה 29 כיום (ראו: סעיפים 4, 13 לפסק הדין בבית המשפט הנכבד קמא). למשמעותה של עובדה זו - אחזור בהמשך הדברים, ועתה אמשיך בתיאור השתלשלות האירועים.

5.             בתאריך 14.10.1976 הגיש חסן בקשה לתיקון לוח הזכויות (תיק הסדר ירכא/717), ובגדרה טען כי הוא מעבד את החלקה, וכי היא למעשה שייכת לו. הבקשה הוגשה בשם חסן בלבד. עזבון המנוח עלי מוחמד תקתוק והמערערים ניסו להצטרף להליך זה מספר פעמים (המרצה 73/86, המרצה 82/86 ו-המרצה 105/86) אך בקשותיהם נדחו. המערערים אף הגישו מספר בקשות לרשות ערעור וערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי, אך גם אלה נדחו על ידי בית משפט זה (ראו, לדוגמה: ר"ע 653/86 עלי מוחמד תקתוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.12.1986)).

            מצב הדברים בנקודה זו היה, אם כן, כדלקמן: הבקשה היחידה לתיקון לוח הזכויות הוגשה על ידי חסן, ועל ידו בלבד. ניסיונותיהם של המערערים להצטרף לבקשה - לא צלחו וכמו כן לא הוגשה כל בקשה אחרת על ידם בנושא.

6.             בית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה (כב' השופט א' כהן) דחה, בתאריך 10.5.1987, את הבקשה ב-ירכא/717, וכפועל יוצא מכך הבעלות על החלקה - נותרה בידי המדינה, עם סיומם של הליכי ההסדר.

7.             בתאריך 3.5.1988 הגיש חסן בקשה על דרך המרצה לביטול פסקי הדין שניתנו ב-ירכא/46 ו-ירכא/542, בטענה כי הדיונים בהליכים אלה התקיימו בהיעדרו וללא ידיעתו. בתגובה טענה המדינה כי התיק ירכא/542לא הוגש על ידי חסן, והוא לא היה צד לו, ועל כן אין בעייתיות בעובדה שחסן לא הוזמן לדיון. באשר לתיק ירכא/46, טענה המדינה כי פסק הדין הועבר לאחיו של חסן, וכי לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין בעקבות זאת.

            במהלך הדיונים שהתקיימו בבקשה לביטול פסקי הדין, הגיעו חסן והמדינה להסכמה, לפיה, בין היתר, החלקה תירשם על שמו של חסן, ובתמורה, חסן יעביר למדינה שטח בגודל זהה לשטח החלקה (8551 מ"ר) בחלקה אחרת שבבעלותו (להלן: ההסכם). ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בתאריך 30.5.1995 (כב' השופט א' כהן).

            בתאריך 10.6.1999 הגישו המערערים תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו ההסכם בטל, ותביעתם זו היא שעומדת במרכז ההליך שלפנינו.

ההליך בבית המשפט המחוזי

8.             המערערים טענו כי נפלו מספר פגמים מרכזיים באישור ההסכם:

(א)       המערערים לא זומנו לדיון בו אושר ההסכם, על אף שגם הם הגישו בקשה לביטול פסקי הדין בתיקים ירכא/46ו-ירכא/542, ובקשתם הייתה תלויה ועומדת בעת אישור ההסכם.

(ב)        המדינה טענה, כאמור, כי חסן כלל לא היה צד לתיק ירכא/542, ועל כן לא ברור מדוע היא הגיעה להסכם פשרה עמו.